תוספות הרא"ש על קידושין ד׳ א

« תוספות הרא"ש על קידושין ג׳ ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין ד׳ ע״ב »

1 קידושין פתח ↗

וְהָא לָא דָּמְיָא הַאי יְצִיאָה לְהַאי יְצִיאָה, הָתָם נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּת אָדוֹן לִגְמָרֵי, וְהָכָא אַכַּתִּי מִיחַסְּרָא מְסִירָה לְחוּפָּה! בַּהֲפָרַת נְדָרִים מִיהָא נָפְקָא לַהּ מֵרְשׁוּתֵיהּ. דִּתְנַן: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ.

2 קידושין פתח ↗

– אֵין לִי אֶלָּא זַרְעָהּ. זֶרַע זַרְעָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶרַע אֵין לָהּ״ – עַיֵּין לָהּ. וְאֵין לִי אֶלָּא זֶרַע כָּשֵׁר. זֶרַע פָּסוּל מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶרַע אֵין לָהּ״ – עַיֵּין לָהּ.

3 קידושין פתח ↗

וְתַנָּא גּוּפֵיהּ מְנָלֵיהּ דְּדָרֵישׁ הָכִי? אָמְרִי: כְּתִיב ״מֵאֵן בִּלְעָם״ וּ״מֵאֵן יְבָמִי״, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ יוֹד. וְהָכָא, כְּתִיב בֵּיהּ יוֹד – שְׁמַע מִינַּהּ לִדְרָשָׁא הוּא דַּאֲתָא.

4 קידושין פתח ↗

וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב קִידּוּשֶׁיהָ לְאָבִיהָ, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא קִידּוּשֶׁיהָ לְאָבִיהָ, הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּלָא טָרְחָא בְּהוּ, אֲבָל מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דְּקָא טָרְחָא בְּהוּ אֵימָא דִּידַהּ הָווּ.

5 קידושין פתח ↗

וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, דְּקָא מִתַּזְנָא מִינֵּיהּ, אֲבָל קִידּוּשֶׁיהָ דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי לַהּ אֵימָא דִּידַהּ הָווּ, צְרִיכָא.

6 קידושין פתח ↗

גּוּפָא: ״וְיָצְאָה חִנָּם״ – אֵלּוּ יְמֵי בַּגְרוּת, ״אֵין כֶּסֶף״ – אֵלּוּ יְמֵי נַעֲרוּת. וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא נַעֲרוּת, וְלָא בָּעֵי בַּגְרוּת!

7 קידושין פתח ↗

יֵאָמֵר ״תּוֹשָׁב״ וְלֹא יֵאָמֵר ״שָׂכִיר״, וַאֲנִי אוֹמֵר: קָנוּי קִנְיַן עוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל, קָנוּי קִנְיַן שָׁנִים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

8 קידושין פתח ↗

אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְבֶגֶר דְּאַיְלוֹנִית,

9 קידושין פתח ↗

מַתְקֵיף לַהּ מָר בַּר רַב אָשֵׁי: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? וּמָה סִימָנִין שֶׁאֵין מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת אָב – מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת אָדוֹן, בַּגְרוּת שֶׁמּוֹצִיאָה מֵרְשׁוּת אָב – אֵינוֹ דִּין שֶׁמּוֹצִיאָה מֵרְשׁוּת אָדוֹן?

10 יבמות פתח ↗

וְאֵיזוֹ הִיא אַיְלוֹנִית? כֹּל שֶׁהִיא בַּת עֶשְׂרִים וְלֹא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וַאֲפִילּוּ הֵבִיאָה לְאַחַר מִכָּאן — הֲרֵי הִיא כְּאַיְלוֹנִית לְכׇל דְּבָרֶיהָ. וְאֵלּוּ הֵן סִימָנֶיהָ: כֹּל שֶׁאֵין לָהּ דַּדִּים, וּמִתְקַשָּׁה בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵין לָהּ שִׁיפּוּלֵי מֵעַיִם כְּנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כֹּל שֶׁקּוֹלָה עָבֶה, וְאֵינָהּ נִיכֶּרֶת בֵּין אִשָּׁה לְאִישׁ.

1 בהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה ה"ה דהוי מצי למימר לענין תרומה אם היא בת כהן שנתארסה לישראל כדתנן ביבמות פ' אלמנה דאירוסין פוסלין:

2 זרע פסול מנלן בזרע זרעה פסול קאמר כיון שנבעלה לפסול פסלוה:

3 מאן בלעם ומאן יבמי פשטיה דקרא לשון מיאון מגזרת ממאן ותלמודא דריש מאן כמו מבלי חפץ בלעם ויש ליתן טעם דלא משמע ליה לשון מיאון מדלא כתיב מיאן ביו"ד כמו ניאר בקדשו:

4 אבל מעשה ידיה דקא טרחה בהו ומהאי טעמא גופיה לא גמרי' מעשה ידיה מבושת ופגם אעפ"י שנצטערה בבושת ופגם ועוד כיון דמקידושיה לא גמרי' מבושת ופגם נמי לא ילפי' דאינהו גופייהו בקידושי תלו טעמייהו דאי בעי מסר לה וכו':

5 אבל קידושי' דמעלמא קא אתו לה הא דאמרי' בפרק נערה דמציאתה הוי לאביה משום איבה אמאי לא ילפי' מקידושי' דמעלמא קא אתי וי"ל דקידושי' ומעשה ידיה דין הוא שיהיו לאב שהוא נפסד על ידיהן מעשה ידיה דקא מיתזנא מינייהו קידושי' שעל ידיהן מתחלת לצאת מרשותו ועוד דמתרצה לזונה על מעשה ידיה ועל קידושי' שיזכה בהם אבל על מציאתה אינו סומך כלל:

6 ויצאה חנם אלו ימי בגרות וליוצאה בשש לא איצטריך קרא דנפקא לן מדכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה:

7 ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנין שנים לא כ"ש, הק' הריב"א אמאי לא פריך מה לנרצע שכן אינו עובד לא את הבן ולא את הבת ותי' רבינו מאיר דודאי אי הוה כתיב בהדיא נרצע לא יאכל בו לא הוה מצינן למיגמר שכיר מיניה דאיכא למיפרך כדפרכי' אבל השתא דכתיב תושב ולא ידעינן במאי איירי יש לנו להעמידו במאי דמסתבר טפי שהוא תושב אצל נרצע כהן ומסתמא נרצע הוי טפי משכיר וכיון דאפקיה בלשון תושב ולא כתב נרצע בהדיא אלמא שבא להשמיענו ליתן טעם לדבריו אעפ"י שהוא מיושב אצלו לזמן ארוך ואין לו זמן קבוע ליציאתו אפ"ה אינו חשוב כקנוי לו שיאכל בתרומה וכ"ש שכיר והשתא ליכא למיפרך מידי:

8 לא נצרכה אלא לבגר דאילונית וא"ת א"כ מנ"ל דתיפוק בנערות אימא חד לבגר דעלמא וחד לבגר דאילונית וי"ל דאי לאו משום דיוצאה בנערות לא היינו מחלקי' בין בגר דאילונית לבגר דעלמא וא"ת תנא דברייתא הו"ל למינקט' בריש' אלו ימי נערות וקרא יתירא לבגר דאילונית וי"ל משום דלפום ריהטא מסתבר לאפוקי ימי בורות ברישא ועוד משום אין כסף צריך לאוקמי לימי נערות דיש כסף לאדון אחר היינו בימי נערות דאין האב זכאי בקידושי בתו בוגרת:

9 בגרות שמוציאה מרשות האב אינו דין שמוציאה מרשות אדון. וא"ת לימא חופה תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון ועוד ק' לימא מיתת האב תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון דהא ר"ל דאמר לקמן בפירקין דף י"ו דמיתת האב מוציאה מרשות אמון איתותב. וי"ל דמה לחופה ומיתת האב שכן לא נשתנה הגוף תאמר בסימנים ובגרות שנשתנה הגוף:

10 דלא אתיא סימני נערות לא להוי זביניה זביני, וא"ת והיאך נדע בקטנות שלא תביא סימני נערות דסימני אילונית היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שתי שערות כדאיתא בפ' הערל ואעפ"י שיש סימני אילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון הך סימן דקולה עבה או שאין לה שיפולי מעים הא אמרי' סימני סריס עד שיהא בכולן ומסתמא ה"ה באילונית וי"ל דה"ק לא נהוי זביני' זביני וצריך האדון להחזיר מעשה ידיה וגם אין בה דין ייעוד אם ייעדה:

« תוספות הרא"ש על קידושין ג׳ ע״ב תוספות הרא"ש על קידושין ד׳ ע״ב »